<h1>תניא רבתי סימן ס"ח</h1>
<h2>דף י:</h2>
מנהגנו בתפלת שחרית מתחילין הזמירות מברוך שאמר וכו'. יהי כבוד ה' לעולם וכו'. ואין קורין שם השירה. והטעם כתב החבר רבי צדקיה בר אברהם הרופא נ"ע, כדאמרינן בפרק קמא דמסכת מגלה. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן מאי דכתיב (שמות י"ד) ולא קרב זה אל זה כל הלילה. בקשו מלאכי השרת לומר שירה. אמר להן הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני. ועומד שליח צבור ומתפלל בשפה רפה ובקול נמוך. וברכת כהנים יש שאומרים אותו בבית האבל. ויש שאין אומרים אותו. ומסתברא שאין הגון לאומרו, שהרי אבל ותשעה באב הוקשו זה לזה. ובתשעה באב שחרית אין אומרין אותו. ובשני ובחמישי אין נופלין שם על פניהם ואין אומרין הוידוי. דאבלות איתקש לחג. דכתיב (עמוס ח') והפכתי חגיכם לאבל. ובראש חדש אין קורין שם הלל. והטעם מצאתי בשם הגאונים ז"ל. דתניא באבל רבתי אין שואלין שלום זה את זה בתוך העיר. בד"א בעיר קטנה. אבל בעיר גדולה מותר. השתא בעיר קטנה אין שאילת שלום ביניהן. הלל בבית האבל דכתיב ביה (תהלים קי"ח) זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו לא כל שכן שלא נאמר אותו. כתב החבר ר' צדקיה בר אברהם הרופא ז"ל, דוקא בראש חדש אין קורין שם הלל דאפילו בבית הכנסת בצבור אינו אלא מנהג בעלמא. אבל בחנוכה קורין הלל ומברכין לפניו ולאחריו, שהרי כל יחיד ויחיד חייב לאומרו. ובימים שבין ראש השנה ליום הכפורים אומרים שם אבינו מלכנו.
